החלטה בתיק ע"ע 5773-07-12

1.         זוהי בקשת המערערת, למחוק על הסף את הערעור שכנגד שהוגש על ידי המשיב בערעור (להלן - המשיב) על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת מיום 30/5/12 (ס"ע 49163-07-10, השופטת אורית יעקבס ונציגי הציבור מר עבד-אלחמיד תחאוח ומר ישראל שוטלנד).

            הרקע לבקשה

2.         המערערת הועסקה אצל המשיב החל מחודש פברואר 2009 ועד לחודש אוגוסט 2009 מועד בו פוטרה מעבודתה.

המערערת הגישה את תביעתה לבית הדין האזורי לעבודה בטענה כי פוטרה במהלך הריונה, שלא כדין וחרף החלטת הממונה על חוק עבודת נשים  מיום 21/12/09, שלא התירה את פיטוריה.

במסגרת תביעתה עתרה המערערת לחייב את המשיב בתשלום סכומים שונים, ביניהם סכומים מכח חוק עבודת נשים ומכח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח - 1988.

לציין, כי אחת המחלוקות העיקריות שבין הצדדים היתה בשאלה מתי בדיוק החלה המערערת את עבודתה במשיב והאם השלימה 6 חודשי עבודה אצל המשיב.

כמו כן נחלקו הצדדים בשאלות, האם פוטרה המערערת בניגוד להוראותיו של סעיף 9 (א) לחוק עבודת נשים; האם זכאית המערערת לפיצויים בגין אובדן הכנסה לתקופה מיום הפסקת עבודתה ועד למועד הלידה בשיעור שלא יפחת מ- 150% משכרה; האם זכאית המערערת ל פיצויים בגין אובדן הכנסה בתקופה המוגנת לאחר חופשת הלידה, ובגין דמי הודעה המוקדמת; האם זכאית המערערת לפיצויים בגין נזק לא ממוני בהתאם לסעיף 13 א(א)(א) לחוק עבודת נשים; האם זכאית המערערת לפיצויים ללא הוכחת נזק בהתאם להוראת סעיף 10 ( א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה; האם זכאית המערערת לפיצויים בשל פיטוריה שלא כדין והיעדר שימוע; האם זכאית המערערת לפיצויים בגין אי קבלת דמי אבטלה במלואם; האם זכאית המערערת לפדיון ימי חופשה; האם זכאית המערערת לפיצויים בגין אי הפרשה לקרן פנסיה והאם זכאית המערערת לשכר בגין ימי עבודתה בחודש אוגוסט 2009.

3.         בית הדין קמא דחה את תביעתה של המערערת לתשלום פיצויים ללא הוכחת נזק מכח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ואת תביעתה לתשלום השלמת דמי אבטלה, אך מנגד קבע כי המערערת פוטרה שלא כדין ובניגוד להוראת סעיף 9 (א) לחוק עבודת נשים תוך התעלמות המשיב מהחלטת הממונה, וחייב את המשיב לשלם למערערת, חלק ניכר מרכיבי תביעתה, כדלקמן:

 סכום של 17,250 ש"ח בגין פיצויי אובדן הכנסה בתקופה המזכה כהגדרתה על פי חוק עבודת נשים, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/4/10 ועד ליום התשלום המלא בפועל, כאשר נקבע שעל המערערת להחזיר את הסכום 5,032 ש"ח למוסד לביטוח לאומי בגין דמי האבטלה.

סכום של 4,140 ש"ח בגין פיצויי אובדן הכנסה בתקופה המוגנת כהגדרתה על פי חוק עבודת נשים בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/4/10 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

סכום של 1,035 ש"ח בגין דמי הודעה מוקדמת בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/4/10 ועד ליום התשלום המלא בפועל .

 סכום של 4,140 ש"ח בגין פיצוי בשל נזק לא ממוני מכח חוק עבודת נשים בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/4/10 ועד ליום התשלום המלא בפועל .

 סכום של 2,070 ש"ח בגין היעדר שימוע בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/4/10 ועד ליום התשלום המלא בפועל .

 סכום של 1,037.5 ש"ח בגין פדיון ימי חופשה בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/4/10 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

סכום של 304 ש"ח בגין אי ביצוע הפרשה לקרן פנסיה בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/4/10 ועד ליום התשלום המלא בפועל .

סכום של 476 ש"ח בגין שכר עבודה חודש 8/09 בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/9/09 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כמו כן חוייב המשיב לשלם למערערת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 6,000 ש"ח.

4.         ביום 3/7/12 הגישה המערערת את ערעורה שבנדון על פסק דינו של בית הדין קמא במסגרתו השיגה על שיעור הפיצויים שפסק לה בית הדין מכח סעיף 13(ב) לחוק עבודת נשים, על שיעור הפיצויים שנפסק לה בגין אובדן הכנסה עד לתום "התקופה המזכה" כהגדרתה בחוק עבודת נשים, על שיעור הפיצויים בגין נזק לא ממוני לפי חוק עבודת נשים, על דחיית תביעתה לתשלום פיצויים ללא הוכחת נזק מכח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, על שיעור הפיצוי בגין אי עריכת שימוע, על דחיית תביעתה לתשלום השלמת דמי אבטלה וכן על החלטת ביניים של בית הדין קמא שניתנה תוך כדי ניהול ההליך.

5.         ביום 10/9/12 הגיש המשיב את הערעור שכנגד שבנדון במסגרתו טען כי טעה בית הדין קמא בקביעתו כי המערערת השלימה שישה חודשי עבודה אצלו כמתחייב מהוראות סעיף 9 (א) לחוק עבודת נשים וכפעל יוצא מכך בקובעו כי על הפיטורים חלות הוראות חוק עבודת נשים, כי טעה בית הדין בקובעו כי הפיטורים בוצעו בחוסר תום לב  וכי היו קשורים להריון, כי טעה בית הדין בגובה סכומי הפיצויים שפסק למערערת אשר לשיטתו אינם ריאליים ואף לא הוכחו על ידי המערערת.